התגובה למשבר משתנה מאדם לאדם ומושפעת מהמשאבים שעמדו לרשותו טרום משבר,

סגנון אישיותו, מערכות התמיכה שלו ועוד.
ההחלטה לפנות לטיפול מגיעה לעיתים בשיא המשבר ולעיתים בשלבי ההסתגלות למציאות החדשה.

אני מאמינה שאין 'זמן נכון' לפנות לקבל עזרה, יש את הזמן הנכון והמתאים לכל אחד.
הצלחת הטיפול תלויה בעיני במידת הבשלות להעזר, לשתף, לתת מקום לקושי ולכאב המתעוררים סביב המשבר, מבלי להאיץ את תהליך ההחלמה.

אני פוגשת אמירות בסגנון: 
"אסור לי להכנע לרגשות, אני צריך להיות חזק מול זה לאסוף את עצמי ולתפקד מהר", משאלה להמשיך הלאה בחיים, ללא עיבוד של האבל על מה שהיה ואיננו עוד.

עולה חשש שהרשות להרגיש את העצב, תוביל לאובדן תקווה.

​

אם  הדברים שכתבתי מצלצלים לך מוכרים, חשוב לדעת שיש מה לעשות כדי להתמודד טוב יותר עם המצב.

בראש ובראשונה לא להיות לבד, לבקש עזרה ותמיכה. לפעמים תמיכה מחברים טובים ומשפחה עוזרים ומספיקים ומשמשים תזכורת חשובה לזמניות של המשבר והאפשרות לצאת ממנו.

​

ישנם מצבים בהם חשוב לפנות לקבל עזרה מקצועית. כשהתחושות קשות מדי, מציפות מדי, כשעולה ייאוש ומחשבות של חוסר טעם ומשמעות, כשכוחות הנפש נחלשים והחוויה הכללית היא של אנרגיה ירודה .במצבים כאלו עזרה מקצועית יכולה לחסוך סבל רב ובמקרים מסוימים היא אף עשויה להציל חיים.

 
בעבודה מבוססת גוף נפש רוח, יש דיאלוג מתמיד עם הגוף, הקשבה לסיפור שהוא מחזיק בתוכו. נקודת ההנחה בטיפול היא שהגוף זוכר ושם נמצא גם המפתח לריפוי.

.אני מאמינה כי כוחו של טיפול במצבי משבר ובכלל, הוא מתן התוקף לרגשות שעולים, קשים ככל שיהיו

העבודה נעשית בצעדים קטנים כדי למנוע הצפה ומפגישה עם איזורים של כאב וקושי על  קרקע יציבה ההולכת ומתבהרת.

​

טיפול ברוח זו, מאפשר לזרוע בעדינות זרעים של תקווה, לצד הרגשות הקשים, כמו להרחיב את המיכל הפנימי לשאת גם וגם.

עמדה זו עשויה להוביל לשינוי נקודת המבט על המשבר ואף לראות בו הזדמנות לצמיחה

ומציאת משמעות מחודשת בחיים.